ענת היקרה,
הגעתי אלייך מתנדנדת במלוא מובן המילה. הרופאים אבחנו מחלת מנייר, שבין השאר גורמת לוורטיגו. היו לי התקפי סחרחורות כמה פעמים בשבוע וזה פגע באיכות החיים ובעבודה. מבחני ההסמכה של לשכת עורכי הדין עמדו באופק ופחדתי שכלל לא אוכל לגשת. הרופאים אמרו שאין מה לעשות ומדי פעם חשבו על תרופה חדשה שאולי תטפל בתסמינים אך תגרום לתופעות לוואי. אחרי שניסיתי טיפולים אלטרנטיביים שונים שכמו התרופות, לא עבדו, הגעתי למסקנה שהגיע הזמן לטפל לעומק.
שמעתי על הקינסיולוגיה פה ושם ועלייך מחברה משותפת. וידעתי שהטיפול יעבוד כשהסברת לי שננסה לחפש מה גורם לסחרחורות – לא עוד הקלה על התסמינים אלא טיפול בגורמים. בהתחלה פחדתי שאוכל "להשפיע" על בדיקת השריר וכך לפגוע ביעילות הטיפול אבל לאט לאט למדתי לסמוך עלייך ובעיקר, על הגוף שלי. הייתה הקלה ביכולת להקשיב לגוף ולתת לו לאותת לנו מה נכון לו, מה הוא צריך. במידה מסוימת הרגשתי שיש לי שותפים – לא עוד אני לבד מול המחלה והרופאים אלא את ואני ביחד עם הגוף, שיודע ומכוון.
למדתי המון על איך אירועים מהעבר משפיעים לא רק על הגוף ועל הבריאות אלא על ההתנהלות בחיים ועל עיצוב החיים באופן כללי. יחד העלינו עוד ועוד אירועים, ניקינו, הבנו, הופתענו (אני לפחות J), טיפלנו באמצעות מגוון הכלים שעומדים לרשות הקינסיולוגיה, לרשותך. הסחרחורות נעלמו כבר בתחילת הטיפול אבל אני לא רוצה לוותר עלייך כי אני רואה ואוהבת את התוצאות – אני יותר אני. יש לי חופש להיות אני באמת.
אני רוצה להודות לך על הסבלנות, על החמלה, על האהבה שאת משקיעה בטיפול ובמטופלים. על הטיפים – על תרגילי המוח שעוזרים לי לעבור את תקופת הבחינות ברוגע ובהצלחה. על התמיכה ועל האמונה. אני כותבת ומרגישה שהמילים לא מספיקות כי את עוזרת לי לשנות את החיים שלי וקשה לי לחשוב על מתנה גדולה יותר. מזל שהיו לי סחרחורות, לא?
שלך,
אנה

