תהליך הטיפול הקינסיולוגי מתייחד בכך ש"המטפל" הוא בעצם המודרך (המטופל) עצמו – באמצעות גופו. אחת מהנחות היסוד בקינסיולוגיה היא כי הגוף זוכר הכול, וכי בתודעת הגוף השלמה – ברמה של הזיכרון התאי – צרובים כל הזיכרונות והחוויות שעבר אדם, גם אם אינם נמצאים במודע ולכאורה אין לו נגישות למידע הקשור בהם.
במהלך הטיפול-איזון, מתקבל המידע המדויק על הגורם לחסימה ועל אופי השחרור הנדרש, באמצעות בדיקות השריר, שהן כלי יעיל ומדויק לקבלת משוב מהגוף באמצעות שאלות של "כן" ו"לא". הטונוס השרירי הוא המעיד על גורמי המתח – השריר נחלש בזמן מתח – ומכיוון שהטונוס אינו מושפע ממערכת האמונות המודעת והלא מודעת של המודרך, משוב זה מאפשר לו להתחבר לאמת הפנימית שלו. וכך, להחזיר לידיו את המושכות לחייו כדי שיטיב לנהל אותם מתוך בחירה מודעת.
כאשר אדם מגיע לטיפול, אין לי ידיעה מראש, או דעה, היכן נעוץ שורש הבעיה שלו, או מה עליו לעשות כדי להסיר את המכשול. כקינסיולוגית, אני נדרשת קודם כל "להיות"; כיום אני מרגישה כי בעבודה שעשיתי עם עצמי פיתחתי "שריר" של שימת לב. דבר זה מאפשר לי להניח את עצמי בצד ולהיות נוכחת ותומכת ללא משוא פנים בתהליך שהמודרך עובר, כדי לא להפריע לריפוי להתרחש. כך, ככל שאני "נוכחת" ושקטה יותר, אני בעצם מאפשרת למטופל לחוות את המרחב "הנייטרלי" שמאפשר לעזרה להגיע.
כאשר אני עדה לתהליך שעובר המודרך, באפשרותי לתווך ולסייע לו במציאת השאלות הנכונות – פעמים רבות עצם שאילת השאלה הנכונה, סוללת את הדרך לפתרון. אז, אני מעמידה לרשותו את הכלים שיכולים לסייע לו לשחרר את המתח סביב ה"בעיה", מתוך המגוון הרחב של הכלים שכוללת השיטה. דבר זה יקל עליו למצוא מוצא בכוחות עצמו. חשוב להבין כי בחירת הנושאים לעבודה וכן בחירת הכלים שבהם ניעזר כדי לשחרר את המתח, מתבצעות באמצעות בדיקות השריר.
בדיקות השריר מאפשרות לתודעת הגוף להעלות למודע את הנושאים המתאימים למודרך לעבודה בשלב שבו הוא נמצא, והן מבטיחות שלא לעורר נושאים שהאדם אינו מסוגל להתמודד עמם בהווה (אם עולה עניין שהאדם אינו מסוגל להתמודד איתו כעת, הגוף לא ייתן אישור לעבוד על נושא זה). באופן זה, תהליכי האיזון והאימון שנועדו ליצירת שינוי מתבצעים בשיתוף פעולה מלא של המנחה ושל המודרך, כאשר המודרך הוא בעצם המטפל בעצמו – בעזרת המנחה. בסיום כל מפגש המודרך מקבל אימון בית שנועד להטמיע את העבודה ולבסס את השינויים שהושגו בו.